לקראת מועד הלידה (שבוע 38 ואילך) כ 95% מהעוברים נמצאים במצג ראש – הראש הנו החלק המקדים של העובר וזה המוביל את העובר בדרכו אל העולם. ב- 3% – 4% מהעוברים החלק המקדים הנו העכוז. בשלבים מוקדמים יותר בהיריון, השכיחות של מצגי עכוז גדולה יותר וברוב המקרים העובר יתהפך עצמונית למצג ראש לקראת הלידה. למעשה כ- 90% ממצגי העכוז הופכים למצג ראש באופן עצמוני עד לשבוע ה-36 להיריון ולכן אין טעם לבצע היפוכים לפני מועד זה. אולם לאחר מועד זה רוב מצגי העכוז יתמידו עד ללידה.
במידה שהעובר נשאר במצג עכוז ניתן לעשות אחד משלושה דברים:
1. ללדת לידת עכוז, דבר שהיה מקובל עד לפני מספר שנים, אולם לפני כ- 6 שנים התפרסמה עבודת מחקר גדולה רב מרכזית שכללה גם מרכזים רפואיים מישראל ובכללם תל השומר. בעבודה זו השוו בין עוברים במצג עכוז שנולדו בלידה לדנית לבין אלו שנותחו והגיעו למסקנה כי בלידת עכוז לדנית יש סיכוי גבוה פי 3 לנזק לעובר (כ- 1.5% סיכון לסיבוכים לעובר בניתוח אל מול 4.5% סיכון לסיבוכים בלידת עכוז לדנית) בעיקר עקב מצב בו לאחר לידת הגוף, הראש נשאר תקוע בתוך תעלת הלידה ויש קושי לחלצו. לפיכך בשנים האחרונות לידת עכוז לדנית נחשבת מסוכנת וביצועה הנו בניגוד להמלצה רפואית.
2. ניתוח קיסרי.
3 ניסיון היפוך חיצוני. שיעור הניתוחים הקיסריים בנשים אשר לא הוצע להן היפוך גדול פי שניים לעומת נשים שבהן בוצע היפוך.
היפוך חיצוני מבוצע בבית חולים על ידי רופא תחת מעקב מתמיד של אולטרה סאונד. בתחילה ניתנת תרופה אשר מרפה את שריר הרחם ולאחר מכן על ידי הפעלת לחץ חיצוני הרופא מנסה לשנות את תנוחת העובר כך שיהפוך למצג ראש המאפשר לידה לדנית. פעולה זו יכולה להיות מעט כואבת. אחוז ההצלחה נע בין 40% – 70%, היה וצלחה הפעולה ברוב המכריע של המקרים יישאר העובר במצג ראש עד ללידה. שיעור הסיבוכים בפעולת ההיפוך הוא נדיר (1%). מביניהם העיקרי הוא ירידה בדופק העובר בזמן ביצוע ההיפוך. גם אם מצב זה קורה ברוב המקרים הדופק יחזור מיד לתקינותו עם הפסקת הפעולה. בחלק קטן מן המקרים הבודדים בהם מופיעה האטה בדופק העובר בזמן הפעולה, האטה זו תימשך והעובר יראה סימני מצוקה שיחייבו את סיום ההיריון בניתוח קיסרי דחוף – קצת מלחיץ אבל מאוד נדיר שבעקבות כל האירוע הזה ייגרם נזק משמעותי לילוד. בכדי לזהות מצב זה של ירידה בדופק העובר בעת הפעולה, נעשה ההיפוך על ידי שני אנשי צוות, האחד מבצע ההיפוך והאחר עוקב באמצעות אולטרה סאונד אחר הדופק של העובר משך כל הפעולה.
הסיבוך אפשרי האחר הנו הוא היפרדות שליה סמוך לביצוע ההיפוך ולפיכך לאחר ניסיון ההיפוך הנשים נשארות שעה-שעתים בחדר לידה תחת ניטור עוברי רצוף כדי לוודא שהעובר אינו מראה סימני מצוקה אשר יופיעו במקרה של הפרדות שליה.
פעולת ההיפוך נעשית בחדר לידה, סמוך לחדר ניתוח, היה ומופיע סיבוך הדורש התערבות מיידית.
התוויות נגד לביצוע היפוך:
- כל מצב אשר אינו מאפשר לידה לדנית גם אם העובר במצג ראש ומחייב ניתוח קיסרי בכל מקרה, לדוגמה אישה
לאחר שני ניתוחים קיסריים, שליית פתח ואחרים.
2. אישה בלידה פעילה כאשר כבר יש פתיחה של הצוואר.
3 ירידת מים.
התנאים הדרושים לפני ביצוע היפוך חיצוני:
- עדיף לבצע היפוך חיצוני סמוך לשבוע 37. סיכויי ההצלחה גבוהים יותר סמוך למועד זה.
2. כמות מספקת של מי שפיר.
3. ניטור דופק לב העובר תקין לפני ביצוע הפעולה.
4. שלא תהיה ירידת מים.
גורמים המשפיעים על הסיכוי להצליח בהיפוך:
- ולדנות – ככל שמספר הלידות לפני ההריון הנוכחי גדול יותר, הסיכוי להצליח עולה. באישה בלידה ראשונה הסיכוי להצליח קטן יחסית. הוולדנות הנה הקריטריון החשוב ביותר להערכת הסיכוי להצלחת ההיפוך.
- שליה אחורית ושליה קדמית (שליה קדמית נמצאת בין ידי המבצע לעובר ומפריעה לפעולה).
3. כמות מי שפיר – קל יותר להפוך את העובר כאשר יש כמות מי שפיר רבה.
4. קשה יותר להפוך עוברים שמשקלם מעל 3500 ג'.
5. בנשים עם דופן בטן רזה קל יותר לבצע את הפעולה.
6. כאשר העכוז נמצא נמוך בתעלה הלידה קשה יותר להוציאו ולהפכו.
7. כאשר אין פעילות רחמית ושריר הרחם רפוי – קל יותר לבצע הפעולה.
8. שיתוף הפעולה של האישה. הפעולה אינה נעימה ומעט כואבת, מידת שיתוף הפעולה של היולדת משפיעה מאוד
על הסיכוי להצליח.
כיצד נעשית פעולת ההיפוך:
- היולדת מתקבלת לחדר לידה ומחוברת לניטור עוברי למשך מחצית השעה.
2. בעזרת אולטרה סאונד מאמתים כי העובר עדיין במצג עכוז, בודקים את כמות מי השפיר ומבצעים הערכת משקל.
השימוש באולטרה סאונד לפני הפעולה מאפשר אף להימנע מהיפוך כאשר חבל הטבור נמצא כרוך סביב העובר,
מצב העלול לגרום לשינויים בדופק העובר.
3. ניתנת זריקה תת עורית של חומר בשם טרבוטלין לשם הרפיית שריר הרחם.
4. שני רופאים מיילדים משמשים יחדיו; האחד בסיוע אולטרה סאונד ממוקם על לב העובר וצופה בו כל עת ביצוע
הפעולה, והרופא השני מבצע את תהליך ההיפוך.
5. המיילד המבצע היפוך ממשש את העכוז, מרימו מהאגן ובאופן שכזה רוב העוברים מטים ראשם לכוון צידי בטן
האם ואז, בדרך כלל עצמונית או בסיוע המבצע מושלם הסיבוב. בדרך כלל פעולת ההיפוך מסתיימת תוך דקות .
6. היה וצלחה פעולת ההיפוך, מומלץ להמשיך ולנטר את דופק העובר כמחצית השעה.
7. היה ולא צלח ההיפוך לאחר מקסימום 10 דקות, מופסקת הפעולה.
8. היה ולמטופלת סוג דם Rh – , בין אם צלחה או כשלה פעולת ההיפוך תקבל האישה זריקה של Anti-D.
שיטות נוספות להיפוך העובר
תנוחות המסייעות להיפוך עובר
תנוחות אלו נועדו למנוע התבססות העובר באגן במצג עכוז ובכך לספק לו הזדמנות נוספת להתהפך (ולהתבסס מאוחר יותר עם ראשו למטה). את התנוחות מומלץ לבצע מספר פעמים ביום למשך כ- 15 דקות בכל פעם. מומלץ לבצען על בטן ריקה ובשעה בה העובר פעיל לקבלת השפעה מקסימלית.
"עמידת נר" – מבוצעת כנגד קיר. הקפידי לרפד בעזרת כריות את פלג הגוף התחתון. לשכב עם הישבן רחוק מהקיר ולהשעין את כפות הרגליים על הקיר שישמשו כתמיכה להעלאת הירכיים למעלה. יש לבצע תרגיל זה 3 פעמים ביום במשך 15 שעה.
הדגש בתנוחה זו הוא שעל הירכיים להיות גבוהים מהכתפיים.
"ברכיים-חזה" – כאשר הישבן מונף באוויר, גבוה מעל הראש והחזה הצמודים לרצפה.
שיטה נוספת להשגת תנוחה דומה ממליצה על שכיבה על קרש אלכסוני (החלק העליון בגובה 30 ס"מ מן הרצפה). על האישה לשכב על גבה, עם הראש כלפי חלקו הנמוך של הקרש, בעוד ברכיה כפופות וכפות רגליה מונחות שטוחות).
"זחילה" – על האישה ללכת על ארבע בבית. בפעולה זו הרחם נע קדימה וכך גם ראש העובר נע קדימה.
"השמעת מוסיקה בשכיבה" – כאשר האישה בשכיבה על גבה להשמיע מוזיקה לתינוק ולהוביל אותה לכיוון הנרתיק ממש להוביל מלמעלה למטה, התינוק נמשך אל הצלילים.
"כיוון פנס בשכיבה" – כאשר האישה שוכבת להאיר עם פנס לכיוון הבטן התחתונה, דבר האמור למשוך את העובר לכוון את ראשו בכיוון האור. התינוק "בא אל האור".
"קור" – לשים קרח על החלק העליון של הבטן, דבר המפריע לעובר והוא מתהפך כדי להתרחק מהקור.
"קולות" – אגן האישה הוא כמו תיבת תהודה – אוסף אליו קולות שגורמים לתינוק להתהפך. לשיר לעובר, להשמיע אליו קולות נמוכים בתחתית הבטן – כל אלו גורמים לעובר להתהפך.
היפוך עובר על פי הרפואה הסינית
כיצד מתבצע היפוך על פי הרפואה הסינית?
היפוך מתבצע בעזרת דיקור ומוקסה (חימום בעזרת צמח הלענה) בנקודה הנמצאת בקצה האצבע הקטנה של הרגל.
מחקר מערבי הראה שחימום נקודה זו מגביר את הפרשת הפרוסטגלנדינים והפרשת אסטרוגן מהשליה. שני אלה מעודדים תנועות עובר.
על הטיפול להימשך בין 10 דקות ל- 15 דקות, יש לחזור על הטיפול לפחות פעם ביום, ורצוי פעמיים ביום, למשך חמישה ימים. לאחר מכן יש לבצע בדיקת אולטרה סאונד כדי לבדוק אם העובר התהפך. רק אם העובר נותר במנח העכוז, יש לחזור על הפרוצדורה למשך חמישה ימים נוספים. (אם לא בודקים זאת, עלול העובר לעבור למצג ראש, אך בהשפעת הטיפול המתמשך להוסיף להסתובב ולחזור למצג עכוז).
חשוב לציין כי במחקר רפואי שנעשה בבית החולים שיבא לפני מספר שנים, בו נלקחו שתי קבוצות של נשים עם עובר במצג עכוז, קבוצה אחת עברה ניסיון היפוך על ידי טיפול סיני והקבוצה השנייה לא עברה אותו – לא נמצא יתרון לטיפול הסיני.
רפלקסולוגיה – כשיטה להיפוך עובר
על ידי עיסוי והפעלת לחץ בנקודות ספציפיות בכף הרגל ניתן לגרות את הרחם ועל ידי כך לשנות את תנוחת העובר ברחם. הטיפול נעשה בשכיבה, ועשייתו בשבועות 34- 38 עשויה להביא להיפוך העובר.
דמיון מודרך – כשיטה להיפוך עובר
בשנת 1981 נעשה מחקר בארצות הברית ובו השתתפו מאתיים נשים שעובריהן לא התהפכו למצג ראש עד השבוע ה-36 של ההיריון. מאה מהן קיבלו הדרכה בהרפיה ובדימיון מודרך, ומאה אחרות עברו היפוך ידני (הליך שיכול להיות כואב) או לא קיבלו שום טיפול. הממצאים הפתיעו גם את החוקרים: מתוך קבוצת הביקורת, 26 תינוקות התהפכו עד הלידה. חלק מהתינוקות שעברו היפוך ידני, התהפכו בחזרה. בקבוצת הדמיון המודרך, 81 תינוקות התהפכו למצג ראש. השערת המחקר הייתה שיידרשו כ-10 מפגשים בממוצע כדי להפוך תינוק. למרבה ההפתעה חלק מהתינוקות התהפכו כבר אחרי טיפול אחד, והממוצע עמד על שתי פגישות בלבד.
כפי שחשוב שניסיון היפוך חיצוני יתבצע בבית החולים על ידי רופא מנוסה, כך חשוב כי גם המטפלים בשיטות האחרות: רפואה סינית, רפלקסולוגיה, דמיון מודרך או כל טיפול אחר יהיו מנוסים ובעלי רישיון לעסוק בתחומם.